זכרון של פנדה

פנדה

,

חבר

הכרתי את איילון דרך פורום Anime-il. היה איזה שרשור על מי אתם וכתבתי שאני מתחיל ללמוד בתיכון בליך בעוד כמה שבועות, ואיילון כתב לי שגם הוא והתחלנו להתכתב. ביום הראשון ללימודים התברר שאנחנו באותה כיתה אפילו, וישר ניסיתי להיצמד לחבורה של איילון, אריאל קליגר והשאר.

מהרגע הראשון איילון היה נראה מגניב וכיפי, וסיפר סיפורים מצחיקים על הסאמר סקול שהוא ואריאל היו בו, והייתה לו חברה, והוא היה פשוט מהאנשים האלו שאתה מבין שאתה חייב להיצמד אליהם. חוץ מזה הוא היה מאוד מוזר עם המלא תלתלים על הראש ובדיחות משונות ודברים מוזרים שהוא יודע ושומע.

אני לא זוכר מתי אבל מתישהו איילון קיבל אייפוד נאנו ומאותו רגע תמיד הייתי רואה אותו עם אוזניות. כל פעם מחדש הייתי שואל אותו מה הוא שומע, הוא היה מזכיר איזה שם של להקה שאני לא מכיר ושואל "רוצה לשמוע?". הייתי אומר כן, ומיד מקבל מוזיקה בפול ווליום ישר לתוך האוזן שלי. בדרך כלל המוזיקה זו הייתה מאוד קשוחה גם ככה ולא ידעתי להכיל את זה, ואמרתי שזה מגניב רק כדי שיחשוב שאני גם מגניב. בסוף התרגלתי וגם אהבתי.

איילון היה תמיד מאוד נלהב לגבי הדברים שהוא אוהב, אבל שלא כמו הרבה אנשים אחרים, הוא מאוד רצה להכניס אנשים לתוך ההתלהבות הזו: אני יכול לכתוב רשימה ארוכה מאוד של דברים שאיילון הלהיב אותי (ואחרים) לאהוב כמוהו:

כל מיני אתרים מצחיקים (הראשון שקופץ זה Cyanide and happiness, שזה קומיקס עם הומור שחור שיוצא כל יום, ומדי יום היינו מתקבצים סביב אותו אייפוד נאנו לראות את הקומיקס של היום)
המון המון מוזיקה
סדרות (אבודים, איך פגשתי את אמא)

איילון מאוד אהב את אבודים ודיבר על זה מלא ואירגן ערבי צפיה. הסיפור הוא שכל תחילת וסוף עונה היו יוצאים פרק לקט ועוד שני פרקים, ולכן היינו עושים ערב של כיף ושלוש שעות של אבודים. את הפרק האחרון של הסדרה ראינו אני ואיילון ביחד בחדר שלו. גם את איך פגשתי את אמא התחלתי לראות בגלל איילון, בעיקר בגלל שהוא כל הזמן עשה חיקויים משם. עד היום אני מחקה את איילון מחקה את הסדרה וצועק WE ARE SVEN

לאיילון, אריאל ואני הייתה קבוצת למידה לקראת מבחנים. לקרוא לזה קבוצת למידה זה אולי הגזמה, כי מה שקרה בפועל זה ככה: לומדים רבע שעה, עושים הפסקת משחקי מחשב של שעתיים, לומדים עוד רבע שעה, עושים עוד הפסקה, וכך הלאה. זה שאיכשהו קיבלנו את הציונים שקיבלנו זה נס. שיחקנו הרבה Heroes of might and magic (3 ו-5), וכמובן שאיילון נהיה טוב בזה בצורה שהיא לא הגיונית.

הרבה פעמים חוויתי את איילון נשאב למשהו לרמה שבפעם הבאה שאני רואה אותו הוא כבר אלוף העולם. זה קרה עם Heroes, וגם עם Civilization, ואחרי זה גם עם פוקימון, שאת זה הוא לקח מאוד ברצינות. מעולם לא שיערתי שיש רמות כאלו מקצועיות של פוקימון, אבל מסתבר שכן ואיילון היה בהן.

איילון מאוד אהב מתמטיקה עוד בתיכון, ולמרות שספציפית את זה לא למדנו ביחד, שמעתי ממנו הרבה על זה. אני זוכר שהוא היה מאוהב בעומר וייסבלום המורה, והיה הולך לשיעורי ההעשרה שלו. היה איזה יום שהוא ניסה להסביר לי במשך איזו שעה את ההוכחה לזה ששורש 2 הוא מספר אי רציונלי. עוד דוגמא לזה שהוא ניסה להדביק אנשים בהתלהבות שלו כל הזמן.

יש לי המון מה להגיד על איילון ומוזיקה. זה היה חלק מאוד גדול בחיים שלו ובגללו גם חלק מאוד גדול בחיים שלי. הוא כל הזמן היה מכריח אותי לנגן לו דברים על הפסנתר שהיה להם בסלון, וכל פעם שהתחיל לנגן על איזשהו כלי היה ממש מתלהב להשמיע לי מה הוא כבר יודע לנגן.

הוא גם היה שומע כל כך הרבה סוגים של מוזיקה, שכמעט תמיד לא ידעתי לעכל באותו הרגע. חלקה אני עדיין לא יודע לעכל. איילון היה שומע בהתחלה המון מטאל ולא הבנתי איך הוא מסוגל להסתדר עם כל הצרחות האלו אז הוא הפנה אותי לרשימה ענקית של מלא שירים ולהקות בלי צרחות. הוא גם השמיע לי קאבר מטאל לבריטני ספירס שאני חושב שבאמת קנה אותי.

הדבר המטורף באמת, הוא שכל הזמן איילון התחיל לשמוע עוד דברים שונים. אי אפשר היה להגדיר את הטעם שלו, כי אתה חושב שמה שהוא אוהב זה מטאל, ואז פתאום יש שיר פלמנקו ספרדי שהוא פשוט מהמם, או איזה שיר ג'אז ישן, או סתם איזה שיר פופ מהרדיו שהעיף אותו (זוכר שנפגשנו פעם אחת והוא פשוט לא ידע להכיל את ההתלהבות שלו מהפזמון של dark horse של katy perry).

באופן כללי, המפגשים שלי ושל איילון היו תמיד מתחלקים ל-2: החצי הראשון היה סתם קאצ'ינג אפ על החיים ומה שקורה וזה. ואז מתישהו היינו מתיישבים על המחשב שלו, וכל אחד בתורו פותח את השיר או הסרטון שהשני חייב (אבל חייב!) לשמוע או לראות. אחד כזה שאני זוכר במובהק זה נגיד את thug notes, שזה סרטונים שבהם איש שמדבר בסלנג של ראפרים מסכם ספרות קלאסית.

רשימת שירים שאני זוכר שאיילון השמיע לי ועף עליהם:

כנראה יש עוד המון