משה, אבא של איילון
נפילתו של בני איילון אל מותו הטראגי, מציפה בי אין ספור שאלות של מדוע, ולמען מה, ואילו הייתי, ומה לא ראיתי, והיכן טעיתי? וגם מנעד רגשות מכעס ועלבון, דרך יגון כואב ועצב עמוק, ועד התפייסות וניסיון להכיל. ואף שאלה אף פעם לא נסגרת בתשובת נצח. ושום רגש לא גובר וסותם על אחר. מידי יום, מי מהם, ולעיתים כמה מהם יחדיו, חוזרים לנקר בי ולטלטל בתוכי את השעה, ולפעמים את היום כולו. תקופה ארוכה, מצאתי רפואה מסויימת, לכתוב כל שבוע על התהפוכות שבלב ועל איילון שמסר את חייו. רוב הזמן הלכתי בעקבות אהבתו לאהוב, ואהבתו לאומנות ולמוזיקה – בעיקר באמצעות ועל דרך שירי אהבה. את הרשימות הללו (שחלקם העלתי כפוסטים) אני משתף כאן.
מירב, אמא של איילון
מותו הפתאומי של איילון היכה בי ובנו מכה כואבת ואנושה שריסקה אותי.נו לרסיסים.
ההתמודדות עם מותו והתאבדותו מציפים קשת רגשות שלא הכרתי, אינסוף שאלות, ותהיות דברים שפעם היו ברורים מאליהם מקבלים פתאום סימני שאלה והחיים כולם מקבלים משמעות אחרת.
מיד אחרי השבעה התחלתי לנהל שיחות עם איילון, השיחות המתועדות משקפות את תהליך האבל הכאוב, מנכיחות את נצחיותה של הנשמה ומאפשרות לי לקיים עם איילון מערכת יחסים חמה ערה ושוקקת – דבר לא מסתיים רק משנה צורה.
אחרי כשנה נוספו לחיי יומני המסע הוויזואלי שאף הם עוזרים לי לעבד את הכאב והרגשות הסוערים.
האתגר איתו אני מתמודדת בחיי היום-יום ולאורך הזמן הוא בבנית הגשר בין הכאב העצום על מותו הפיזי לבין ההכרה בנצחיות נשמתו. בין זיכרונות העבר לחווית הקשר החדש.
אני משתפת כאן באופן שבו אני מתמודדת עם בנית הגשר.
