איילוני שלי             3/21

החודש תמלא שנה שאתה לא אתנו. איך שהזמן רץ….

כמה אני אוהבת אותך. אני עדיין לא מפנימה שאינך אתנו, שבחרת להפסיק להיות קיים ונוכח פיזי בחיינו. איילוני  אתה, דמותך, מהותך, כל הזמן איתי.

אני זוכרת איך ראיתי אותך בחלומי עוד בטרם נולדת (תינוק זוחל במסדרון בבית ששיפצו הוריך בזמנהוף בת"א).

זוכרת את הסקרנות שלך בתור ילד קטן להמשיך להיות אתנו בסלון אחרי שהשכבתי אותך לישון בביתי. הצצת בשקט בפרוזדור עם חיוך ועיניים נוצצות "למיטה". אמרתי לך. הסתובבת וזחלת לחדר. היית ממושמע.

איילוני אתה בשבילי הילד החכם הרגיש ובעל ערכים שהיה חשוב לו לחכות ולהתחיל בארוחה רק  כשכולם יגיעו. שזכרת להגיד בסוף הארוחה, לאחר שהורדת את הכלים שלך "תודה היה טעים מאוד" כפי שלימדתי אתכם בילדותכם. הבנת שזה חשוב לי שזה מעיד על כבוד והערכה למארח.

בתוכי ידעתי שאתה נכד משענת עבורי. כל כך השתדלת לעשות לי טוב היית רגיש אלי. כשאיבדתי את אחי ראובן, עמדת ותמכת אותי בלוויה, הקפדת להגיע אלי לשבעה, ידעת שזה חשוב לי. איילוני תמיד שמחת אותי כשנפגשנו.

כל כך אתה חסר לי פיזית. אני רוצה לחבק אותך, לשמוע אותך מנגן.

תודה על מילות הפרידה יומיים לפני שהתאבדת "סבתתי איך את מסתדרת בקורונה?" מי חשב שיותר לא אשמע ממך.

אוהבת אותך  בוא לבקר אותי לפחות בחלום.

סבתא נילי