אני:

אהוב רוצה להתחיל מחדש את הבוקר של יום ההולדת שלך ולומר לך – תודה.

תודה שבחרת להיוולד אצלנו.

תודה על כל השנים שהיית הילד שלנו כאן במרחב.

כל כך הרבה אהבה התאפשרה בזכותך.

הגוון הייחודי שלך הרגיש, העדין, המצחיק, הציני, החכם – העשיר את חיינו.

ילדים הם לא 'רכוש' של הוריהם. הם מתנה, פקדון שקבלנו

במקרה שלך בחרת לעזוב הרבה לפני שהיינו ערוכים לשחרר.

ונשארנו עם חלל ענק.

הבית החזק שהיינו לומד עכשיו שפה חדשה בזכותך.

אני האמא החזקה שהייתי לך

לומדת להתפרק לרסיסים

לומדת לאסוף את עצמי בחזרה

לומדת ללכת מחדש

לומדת לבחור מחדש איך לבנות את חיי

לומדת להתרחב למימדים גבוהים

לומדת לתקשר איתך על בסיסים חדשים.

ואתה שם בשבילי

חם, אוהב, קשוב, סבלני

דבר לא מסתיים, רק משנה צורה

כך גם היחסים בנינו,

האהבה לא נגדעה היא רק משנה צורה

התקשורת לא נפסקה היא נוכחת ומשתבחת.

תודה אהוב על עצם קיומך

תודה על הנוכחות שלך ועל השיעורים שאתה מלמד אותי

איילון:

אמא, תודה לך שהסכמת להיות שותפה לדרך

תודה שאת מסכימה להשתנות

תודה שאת מסכימה לעבור דרך השיעורים

תודה על התקשרות שאת מאפשרת

האהבה והקבלה שאת משדרת.

ונכון דבר לא מסתיים, רק משנה צורה

ואני כאן בשבילך ובשביל כל אחד בוחר להיפתח אלי וליצור איתי תקשורת

ואני סקרן, בדיוק כמוך לאן ניקח את המפתח המשותף.

אני:

איילוני, מה היית רוצה שיהיה היום, אנחנו עולים לקבר, ואחר כך מי שירצה יבוא הביתה.

המשפחה תהיה בהרכב כמעט מלא והחברים שלך לא יודעת באיזה הרכב.

איילון:

אני רוצה שישמעו אותי. שידברו איתי, שיפתחו לרעיון שאני קיים ונגיש להם.

וכמובן אני רוצה שישחררו את העצב ואת הכעס. עלי ועל עצמם.

אני:

אני הולכת להתקלח. נמשיך עוד מעט ונראה אם יש לך / לי רעיון איך לבצע.

איילון:

חשבתי על זה אמא,

אני חושב שאני צריך להתנצל בפני כולם.

להתנצל באמת מכל הלב.

אני לא ראיתי אתכם, לא ראיתי את הצער והכאב שעומד להגרם לכם לכל כך הרבה זמן.

זה מאוד אנוכי.

הייתי מאוד מרוכז בכאב שלי, לא ראיתי מה זה יעשה לכם.

העדפתי לחשוב / להניח שאתם חזקים, שתסתדרו, לא ראיתי את עומק השבר והזעזוע מגיע.

אני כן רוצה להדגיש כי הכאב שלי היה בלתי נסבל, אני לא ראיתי תקווה או קרן אור, פחדתי פחד מוות מהעתיד, פחדתי שאני אלך ואדעך ואהפך לעול. לא יכולתי לשאת את המחשבה האפלה הזו. הכאב והפחד היו כל כך עמוקים שהתאבדות נראתה לי הדבר הנכון, המוצא היחיד.

אני מבקש סליחה.

סליחה מאבא שאני כל כך אוהב וכל כך פגעתי בו. אבא אתה לא יכולת לעזור לי. אני הייתי צריך לבקש עזרה.

סליחה משקדי שאני כל כך אוהב ולא הערכתי בכלל מה זה יעשה לה.

וסליחה מליאורי על השנים שהייתי 'שמוק' כלפיה, שיפוטי, ביקרותי וקצר רוח. אני ממש מבקש סליחה ומצטער על הפספוס ביחסים בנינו.

סליחה מהראלי שבמקום שיגדל לצידי כאח גדול אני משאיר לו עננה כבדה שהוא לא ממש יודע איך לנשום לידה.

וסליחה מסבתא וסבא שלא מגיעה להם חוויה כל כך קשה בגילם.

וסליחה מארז ורבקלה וטליה ואופיר, אני כל כך אהבתי אתכם ואני יודע שאהבתם אותי.

וסליחה מהמינסטרים גם בגלל שתמיד יום ההולדת של הילדים יהיה שזור בעצב על חסרוני.

וסליחה ממורן שחשבתי שהיא כבר תהיה במקום אחר ולא תכאב כל כך

וסליחה מהחברים שחשבתי רק שהם מדהימים וחזקים ומוצלחים ולא חשבתי שאני יכול לגרום לכזה זעזוע והלם וכאב.

וסליחה מנטע ומעדי שיסתובבו כל החיים עם מטען כל כך כבד של אשמה. זה לא מגיע לכן אתן יקרות ואהובות.

לא חשבתי על עצמי כאדם אנוכי ופתאום נגלה לפני הדבר. סליחה.

ועוד אני מבקש

תיקחו ממני את הדברים הטובים שהבאתי לחייכם. זיכרונות, רעיונות, מחשבות, צחוקים, הגיגים, מוסיקה ועוד.

והכי חשוב – אני קיים נשמתי נצחית, כמו נשמתכם. דברו איתי תפתחו אלי.

ואם אתם לא יכולים, לא נורא אני עדין כאן בשבילכם.

תהיו אנשים טובים לעצמכם ולאחרים. תאהבו אחד את השני, תישארו מלוכדים.

אוהב אתכם מאוד

איילון.