כמו בקשרי התאהבות ראשונים, בהם סופרים ימים, ועיתים גם שעות ״מאז התחלנו״… כך גם באובדן. סופרים ימים, ועיתים גם שעות, מאז נפרדנו כך. בין לילה שחור ולקחני.

הגדיעה עדין בלתי נתפסת ובלתי מתקבלת על הדעת. כאב הרפאים מורגש בכל שעה ויום בחזה הקטוע לרווחה. כמו אחרי גדיעת יד או רגל, כאב הפאנטום נוכח להכאיב. הפקודות הלך > לא ישוב > איננו > נשלחות מהמוח <> אך ההודעות מסרבות לחדור וחוזרות "בהחזר לשולח". והלב עודו פועם: יחזור —– יחזור —– יחזור—–

איילון שפירא שלנו. הנער-איש האוהב והאהוב, החכם והרגיש, קעקע על שמאלו את 'זהות אוילר'. הנוסחה הנחשבת בעיני מתמטיקאים רבים כ"הזהות הפלאית ביותר במתמטיקה", בהיותה יוצאת דופן בשל יופייה המתמטי. זהות הקרויה על שמו של גאון המתמטיקה, גאומטריה, פיזיקה ואסטרונומיה, בן המאה ה-18, השווייצרי לאונרד אוילר. הנוסחה המוכרת גם ככזו המוכיחה (לכאורה) את קיומו של אלוהים, ובעיקר מוכיחה גאונות חשיבה מחוץ לקופסא וכישורים פורצי גבולות. כישורים שהכניסו את איילון ל 8200 ואח"כ ל"משרד ראש הממשלה".

ומהי הנוסחה להוכיח את קיומו של איילון שפירא, בעת שכבר אינו?

בעת שהוא נוכח-נפקד. קיים-שאינו. נמצא-נעדר. 50 ימים ובעיקר 50 לילות.

…

היו, היו ערבי געגועים

היו ימים טרופים.

היה כאב חבוי

ורגעים מכושפים.

אני אזכור מבט

מגע ידיים בכתפי.

אני אהיה לצל חולף בשדותיכם

לסוד נסתר.

היו שלום, אני חייתי ביניכם

כמו צמח בר.

(כמו צמח בר, מתוך שירה הנפלא-כואב של רחל שפירא)