בשנות הדעת שלי, גדלתי משנה לשנה, כאשר אני צופה בבני ביתי מתוך הכרה, שהמשפחה שלי כבר שילמה את מיסי הדם להישרדות העם ולתקומת המדינה. שם, בצעדות המוות שהוצעדו הוריי ובני משפחתם למות, בעת גירושם ב-1941 מחוטין ומסירט אל גטאות טרנסניסטריה – דז'ורין ושרגורוד. ושם, אבי, יחיאל (איזי) שפירא, ואימי, לאה (לורי) שפירא (רוזנקרנץ), איבדו כל אחד את אב המשפחה (נחמן ושמואל) ומשפחת אבי איבדה סבא וסבתא שצעדו לאט מידי ונרצחו אי-שם, ומקום קבורתם לא נודע.