כל אשר אמרתי וכל אשר אומר

האהבה היא נדר, נדר שהופר

ביום הזיכרון שחל השבוע, נמנעתי מהטקסים הרבים שלפתע "נפלו" עלינו בהזמנת משרד הביטחון, יד לבנים-העירייה, ביה"ס התיכון. מה לנו ולזה? הרי הילד עוד מעט חוזר. הלך וישוב. עף כגוזל ובוודאי כבר דואה בחזרה. הרי גם אני עזבתי קן, אבל תמיד, תמיד חזרתי להוריי. גם ממרחקים. גם ממלחמה.

כל נדרי כל תפילותיי

כאבתי אותך בכל שבועותיי

יצרתי מילים כתובות בתוכי

שבועת אמונים אהבתי.

כל אשר אמרתי וכל אשר אומר

האהבה היא נדר, נדר שהופר

כי בללדת ילד ולגדל אותו, טבוע נדר: אנחנו נגדל אותך, נישא אותך על ידיים ועל גב, נאכיל ונשקה אותך, נשמור עליך, נפיח בך תכלית ודרך, נשתול בך ניגונים ודרכים – אך לאן שלא תלך, תמיד תשוב. זהו נדר טבע פשוט בין הורה לילדו. לא אמורים להיות בו ייסורים ולא כאב. נשאנו אותך על כפיים ובבוא יומנו אתה תישא אותנו. דרכו של עולם. אבל, לא כך עבור מי שנקישה עם שחר, בישרה לו על נדר שהופר.

כל נדרי, כל ייסוריי

נשאתי אני את כל נעוריי

זו את שהפרת את כל שבועותיי

נשארתי אני וכל נדרי.

כל אשר אמרתי וכל אשר אומר

האהבה היא נדר, נדר שהופר.

קשה שלא לכעוס על נדר שהופר. אבל בכל זאת, בערבו של יום הזיכרון, הרבה אחרי ש"תם הטקס", שמתי פעמיי ל'קריית שאול'. כי לפתע, חששתי שכמו במחנות הקיץ בצופים, איילון מביט על ההורים האחרים שבאו ל"יום ביקור הורים", שוכב בודד ושואל "למה רק ההורים שלי לא באים לבקר״? אז באתי לעת ערב. אבל שלא כמו במחנה הקיץ, לכאן באים בלי אבטיח ובלי האוכל שאהב. באתי, כי הרי האהבה לילד היא נדר. נדר שלא יופר.

**************************

כל נדרי. מאת לאה לופנפלד.

בתגובה הראשונה בביצוע טרי של הרכב "זהו זה", עם הפילהרמונית, כפי לחנו של יאיר קלינגר.