כבר לא עד 120
24.7.2020
כבר לא עד 120
…דמעות של מלאכים.
מדוע הם בוכים המלאכים?
אולי בגלל שזה לא קל
להיות מלאך,
בעולם עצוב כל כך.
כי כשהמלאכים בוכים
בעולם אחר,
אז בעולם הזה
עצוב לנו יותר.*
—–
אמש, כבר ספרנו 120 יום מאז מותו של איילון שלנו.
הילד-נער-איש צעיר שאהב דעת ואהב מוסר.
שנון, מלא כישרונות, חד ומיוחד.
איש בינה ותבונה,
ספרות, שירה ומוזיקה,
חברים ורעות, קירבה ואהבה.
שִׁירַת חַיָּיו בְּאֶמְצַע נִפְסְקָה,
עת שרת בנאמנות עד מוות,
בחוד ביטחונה של המדינה.
—–
…נתתי לו כל שאפשר לי לתת
שיר, וחיוך, ורגליים לרקוד
ויד מעודנת, ולב מרטט
ומה אברך לך עוד?
…הנער הזה – עכשיו הוא מלאך.
לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך.
אלוהים, אלוהים, אלוהים
לו אך ברכת לו – חיים**
—–
אין יום בלי צביטת הכאב.
בלי דמעה נסוגה.
בלי צער הנטישה.
בלי נוכחותו הנפקדת ובלי האין התמידי.
—–
(*מתוך "דמעות של מלאכים" מאת דן מינסטר
**"מה אברך" מאת רחל שפירא)
