אַל תִּקְרְאִי לִי בִּשְׁבוּעָה נוֹאֶשֶׁת,

אַל תִּקְרְאִי לִי בְּמִלִּים רַבּוֹת.

אֲנִי שֵׁנִית אֵלַיִךְ נֶאֱסַף,

עוֹלֶה אֶל מִפְתָּנֵךְ מִכָּל דְּרָכַי.

וְהַמַּסָּע יָגֵעַ וְאֶבְיוֹן.

אַל תִּקְרְאִי לִי בְּמִלִּים רַבּוֹת.

הַכֹּל, הַכֹּל נִרְגָּע וּמִתְפּוֹרֵר,

אַךְ אַתְּ עוֹדָךְ וְעוֹד הַלַּיְלָה חַי.

בְּתוֹר הוֹמֶה, בְּאֶגְרוֹפִים שְׁלוּחִים,

עַל סַף הַלֵּב עוֹמְדִים הַרְבֵּה הַרְבֵּה דְּבָרִים

וְעוֹד הַלַּיְלָה חַי.

שׁוֹצְפִים יַעֲרוֹתָיו. הַחֹשֶׁךְ מְעַשֵּׁן בְּכָל הָאֲרֻבּוֹת.

פּוֹתֵחַ הֲמֻלּוֹת כְּבֵיבָרִים.

השבוע, התייצב יום מותו של איילון החי על מניין 13 חודשי תוגה וסער. ועל סף הלב עומדים הרבה דברים – רוצים לנוע. אך הלאט הוא מהר והדרך עודנה שואלת: הכיצד נער עמוס אהבות ועטור כישרונות-אפשר, נשלח לחזית הצללים, נטוש ובלי כוחות? מותיר על מפתננו בחרות גדועה לנצח. ויתמות עד מי התהום.

אִם נִשְׁאֲרוּ עֵינַיִךְ לְבַדָּן,

בְּאֵבֶל עִגּוּלִים שֶׁל נְדוּדֵי שֵׁנָה,

אִם שְׁמֵךְ הַמִּתְרוֹנֵן בִּשְׁלֹשֶׁת מֵיתָרָיו

נוֹתָר עֲמוּס אָבָק, סָגוּר, וְלֹא נֻגַּן

אִמְרִי לַדּוּמִיָּה רוֹצַחַת הַדְּמָעוֹת,

אִמְרִי לְתוּגָתֵךְ הַזֹּאת הַנּוֹשָׁנָה,

כִּי אֲלֵיהֶן חוֹזְרִים, תָּמִיד חוֹזְרִים רֵיקָם, מֵאֲבוּקוֹת,

מֵעִיר לוֹחֶמֶת, עֲשֵׁנָה,

לוּ פַּעַם, לוּ עוֹד פַּעַם לְחַבְּקָן.

השבוע הזה בחודש ה-13, מוצא אותי ניצב מול האוקיינוס האינסופי של האין. משליך חכות רצון לפני היכולת. כמו אותו מטפס אלפיני הנועץ את גרזן הקרח בסלע המושלג שמעליו, ודוחף עצמו מעלה בעקבותיו. נועץ רצון ומושך אחריו את היכולת. לאט של זהירות. לאט של יכולת.

גְּדוֹלִים, גְּדוֹלִים רִגְעֵי הַסּוֹף.

כַּבִּי אֶת הַנֵּרוֹת. הָאוֹר זוֹעֵק לָנוּחַ!

פִּרְשִׂי אֶת שְׁתִיקָתֵךְ. הַמֶּרְחָבִים שָׁטִים.

אֲנִי נוֹשֵׁם אֲוִיר בְּגֹבַהּ מְטֹרָף.

אַתְּ! מֵעוֹלָם עוֹד לֹא חָיִיתִי בָּךְ! אַתְּ יָם שֶׁלִּי!

אַתְּ רֵיחַ-הַמּוֹלֶדֶת הַמָּלוּחַ!

רַק יֵשׁ וְזִכְרוֹנֵךְ הָיָה עוֹבֵר בִּי פֶּתַע,

בִּקְפִיצַת נָמֵר, בִּמְעוֹף דְּלָתוֹת וְרוּחַ,

בְּאֹשֶׁר מְסֹעָר וּשְׁבוּר כָּנָף.

מתוך שמי נפשו שירבט לנו איילון שובלים עבים של מוזיקה, חברות, רדיפה אחר שלמות וניקיון הטוב. אך בעיקר, אהבה לאהוב. כזו אשר הניח מלוא טובו על לוח ליבנו השותת: "אבל תמיד נורא אהבתי. אני מונע מאהבה. יש בי כל-כך הרבה אהבה". ולכן ל"ְהַבִּיט לֹא אֶחְדַּל וְלִנְשֹׁם לֹא אֶחְדַּל / וְאָמוּת וְאוֹסִיף לָלֶכֶת" *.

הַלֹּא יָדַעְתִּי – אַתְּ לִי מְחַכָּה.

בַּצֵּל, בִּרְעָדַת-שְׂפָתַיִם נְשׁוּכָה.

אֶת לַחֲשֵׁךְ שָׁמַעְתִּי מִתְעַלֵּף,

מַדְבִּיק אֶת הַסּוּסִים, נִסְתַּר בַּכִּרכָּרוֹת.

לֹא פַּעַם, בְּאֵדִים שֶׁל חַג בּוֹדֵד מְאֹד,

בְּהִיּוֹת רֹאשִׁי גּוֹסֵס עַל הַשֻּׁלְחָן,

רָאִיתִי – אַתְּ יוֹצֵאת מִן הַזָּוִית.

כֻּלָּם הָלְכוּ וְאַתְּ נוֹתַרְתְּ בַּחֲשֵׁכָה

לְהַקְפִּיאֵנִי בְּיָדַיִךְ הַקָּרוֹת.

כִּי הַשָּׁנִים דְּמוּמוֹת עָבְרוּ עַל חַלּוֹנֵךְ,

כִּי צֶמֶד עֲגִילַיִךְ מֵת בְּתוֹךְ תֵּבָה,

כִּי הָרָזוֹן הַקַּר וְהַבּוֹטֵחַ, אֶת פָּנַיִךְ כְּפַסָּל סִתֵּת.

כִּי בְּצֵאתֵךְ אֵלַי, כּוֹשֶׁלֶת כַּחֲלוֹם,

מוּל אֹפֶק הַמּוֹרִיד מָסָךְ עַל הַשְּׂרֵפָה,

שָׁמַרְתְּ לְמַעֲנִי אֶת הַיָּקָר מִכֹּל,

אֶת הַשִּׁלּוּם לַכֹּל,

פַּת עֶצֶב חֲרֵבָה

וְאוֹר חִיּוּךְ רִאשׁוֹן, נִצָּב – וּמִתְמוֹטֵט.

——–

לפאר אהבתו לאהוב של איילון שפירא ז"ל – חייל מסור עד מוות ב״משרד ראש הממשלה". 26.03.2020 – 26.08.1993

——–

'חיוך ראשון' – שיר אהבה נשבר ומתכרבל שכתב סמן המפה השירית בארץ – נתן אלתרמן לשחקנית רחל מרכוס, רעייתו ואם בתם תרצה אתר.

אל תחמיצו – בתגובה הראשונה, חתן פרס ישראל, נחצ'ה היימן – מהברושים התמירים במנגינות הזמר העברי-ישראלי – מבצע בקולו המעושן, החם והבוגר את "חיוך ראשון' כפי לחנו. מלווה בסרטון חוצה תמונות מחיי שלושתם (שערך שמוליק צבי).

*מתוך "בדרך הגדולה" לנתן אלתרמן.

בתמונה. עם איילון בסיום (מושלם) של 'מירוץ הלילה של תל אביב'.