רגעי ההתפכחות מקסמי אהבה שנגוזה, היו לאיילון כבורות ייקוש בצד דרך חייו. הנער והעלם שאהב לאהוב ולהיות אהוב, חשש מאותם רגעים קונקרטיים, בהם הפליגו ממנו אהבות, אהובות או חברים אהובים. וימי חשש או פרדה שכאלו, היו עבורו עיתות תוגה ונשקקות. משם, משברי הפרדות הנוגות, נולדה כנראה שורתו קולפת הנפש: “אֲבָל תָּמִיד נוֹרָא אָהַבְתִּי. אֲנִי מוּנָע מֵאַהֲבָה, יֵשׁ בִּי כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה אַהֲבָה”

וְלָמַדְתִּי: שֵׁם לְכָל רִיס וְצִפֹּרֶן

וּלְכָל שַׂעֲרָה בַּבָּשָׂר הֶחָשׂוּף,

וְרֵיחַ יַלְדוּת – רֵיחַ דֶּבֶק וָאֹרֶן

הוּא נִיחוֹחַ לֵילוֹ שֶׁל הַגּוּף.

והגיע זמן לברר לעומק, ועד קצה הבָּשָׂר הֶחָשׂוּף, מדוע בחרת ללכת "מהם" (ב"משרד ראש הממשלה"), עת היו שוב ושוב, עיוורים לראות ולדעת. ואלו עִנּוּיִים הִפְלִיגוּ אֵלֶיךָ, אֶל הָאֹפֶל שֶׁלְּךָ? הו כמה טעות היא לחשוב כי ניתן לְהַרְאוֹת להם בַּחשֶׁךְ אֶת כָּל הַדְּבָרִים. אין שם עין רואה, ואין לב להרגיש. ואין בהם תבונה ואומץ לִכְרוֹע עַל חוֹף הַסְּלִיחָה. ולכן הגיע זמן לברר ולחשוף לעומק. כי בָּאתָ אֵלַי אֶת עֵינַי לִפְקוֹחַ.

אִם הָיוּ עִנּוּיִים – הֵם הִפְלִיגוּ אֵלֶיךָ,

מִפְרָשִׂי הַלָּבָן אֶל הָאֹפֶל שֶׁלְּךָ,

תְּנֵנִי לָלֶכֶת, תְּנֵנִי לָלֶכֶת

לִכְרוֹע עַל חוֹף הַסְּלִיחָה.

**********

'סליחות' שכתבה לאה גולדברג בת ה-27, ופירסמה בקובץ שיריה השני "שיבולת ירוקת העין" (1940). שם שיבצה במקור שני שירים תחת הכותרת "סליחות". הראשון "באת אלי", המלא השתוקקות ופציעת לב, הוא המוכר יותר. למעשה, כתבה לאה גולדברג שישה בתים, אך השלושה הנוספים שכאן, לא זכו לזמר:

הַחֹדֶשׁ נִחֵשׁ עַל טַרְפֵּי הַבַּבֹּנֶג,

תָּלַשׁ אֶת יָמַי וּזְרָקָם אֶל הַתְּהוֹם:

זֹהַר וָעֹנֶשׁ, צַעַר וָעֹנֶג,

דֶּרֶך – פִּתְרוֹן הַחֲלוֹם.

אָז גָּנַחְתִּי, קָשַׁרְתִּי שְׂרוֹכֵי נַעֲלֶיךָ,

לִוִּיתִיךָ דְּמוּמָה עַד סִפִּי הַנָּמוּךְ.

וּבַדֶּרֶךְ אֵלֶיהָ, בְּכָל מִשְׁעוֹלֶיךָ

לִבְלֵב יְגוֹנִי כְּחִיּוּך.

וָאֵדַע כָּל נִדְרֵי הַבְּגִידָה שֶׁנָּדַרְתָּ,

וְאָגַרְתִּי לְךָ אֶת שַׁלְוַת הַיָּמִים.

וְהִרְכַּנְתִּי רֹאשִׁי הַנִּכְנָע כְּשֶׁחָזַרְתָּ,

חָזַרְתָּ קָרוֹב וְתָמִים.

*****

מצורף הביצוע הכי מוכר של "הקולגה" מהנדסה קרבית: יהודית רביץ – בקול פעמונים רך וקשוב למילים. כפי לחנו של עודד לרר.

*****

בתמונה, איילון, טרם נלקח מאיתנו, בעודו מלא אור ונלהב לחיי אומנות, במוזיאון סלבדור דאלי.