אם נדע לאהוב

ולו רק במבט

גם ימים אפורים

יראו כמו שבת

התחלתי היום כמה פעמים פוסט זועם על זורעי המוות, נוטעי הכאוס ומעודדי האנרכיה. על רודפי הדמים וסרסורי המלחמות. שלנו ושלהם. חלק מחקתי. חלק הנחתי בצד. אולי לבינתיים. אולי לא. כי אסור לשתוק. כי לא חג ולא שמח.

אם נדע לאהוב

בחיבה וברוך

החושך יעלם

והאור ימלוך

אם נדע לאהוב

גם קרוב גם רחוק

האימה והצער

לא יהיו לחם חוק

רוצים גם אתם להקריב ילד? תמשיכו לזרוע דמים, מוות, הרס וארס. וגם יומכם יגיע לקבל כרית אבן. בבית העלמין הצבאי. כי זו התמורה שמקבלים ממנהיגות דמים עלובת נפש. צינית, מנותקת וחסרת תכלית.

אם נדע לאהוב

יד נושיט לכושל

נרפא לכואב

ננחם לסובל

אם נדע לאהוב

כל צמא ורעב

אדם אז לאדם

לא יהיה זאב

ובתוך שנע בין הזעם לצער. בין הכעס לחמלה. בין היגון לחיפוש המרגוע. נשען, שוב, על איילון שלא בעבור חרפת הימים הללו מסר את חייו, על משמרתו כחייל "משרד ראש הממשלה". כמה יפה כתב ולא ניחם: "אבל תמיד נורא אהבתי. אני מונע מאהבה. יש בי כל-כך הרבה אהבה".

אם נדע לאהוב

העולם אז ישקוט

ואבות על בנים

לא יוסיפו לבכות

אם נדע לאהוב

אז תוסר הקללה

ולמוות כבר לא

לא תהיה ממשלה

אם נדע לאהוב

אז נישא את הראש

לא גאים לא שפלים

כי פשוט בני אנוש

אם נדע לאהוב

אז הבוקר ייעור

ונשיר שיר חדש

אביבי ושיכור

אם רק נדע לאהוב

נגלה מרחבים

את הזמן את השמש

ואת ים הכוכבים

************

'אם נדע לאהוב'. במקור מאת ובלחן: ז'אק ברל. מילים לגרסה העברית: יעקב שבתאי

בתגובה ראשונה בביצוע אריק לביא, שידע דבר אחד או שניים על אהבות.

(אריק לביא היה גם מהזמרים "הוותיקים" הבודדים, שאיילון התחבר אליהם. כנראה משהו בטמפרמנט והנון קונפורמיות המרתקת).

***********

ובתגובה השנייה, אם כבר אהבה בימים חרופים אלו, אז בצרפתית Quand on n'a que l'amour בביצוע המקורי של ז'אק ברל