פרשת קצין המודיעין תומר אייגס אשר הופקר ליפול למותו בכלא הצבאי – לא רק מצטרפת לפרשות הפקרה רבות ודומות בזרועות הביטחון, שאודותם כבר נרמז בכתבה היום. אלא קודם כל, הפרשה הזו נדרשת להצטרף לסידרה ארוכה של "פעמונים אדומים" שחייבים לדנדן בראשם של הורים רבים. הורים לצעירים. הורים למתגייסים לצה"ל. הורים למשרתים בכלל זרועות הביטחון (והורים בכלל).
איפה הגברים כולם, שהכרנו
איפה הגברים כולם, אנה הלכו
איפה הגברים כולם
הצבא לקח אותם
מתי הם ילמדו. מתי הם ילמדו.
מי מכם ההורים, שחושב שלילד שלו זה לא יקרה. חי בהדחקה או בהכחשה. כי אין באמת על מי לסמוך כמו על עצמכם! כי הורים יודעים להרגיש את הבן, יותר מכל אחד אחר. וחייבים לכן להפוך כל אבן וכל רגב קודם לכן ותוך כדי, כדי לא להגיע להיות ההורים של סרן תומר אייגס הבא. ולא להיות מוזכרים ע"ג כרית האבן של הבן. וגם זה לא סופי. כפי שמוכח כעת בהפניית הגב המבישה לאחריות למותו.
איפה הצבאות כולם, שלהם הרענו
איפה הצבאות כולם, אנה הלכו?
איפה הצבאות כולם
הקברים כיסו אותם
מתי הם ילמדו. מתי הם ילמדו.
הורים. אסור לכם לסמוך בעיניים עצומות על אף אחד במערך זרועות הביטחון שיראה וירגיש את הילד שלכם 24/7 – במקומכם, במהלך שירותו תחת פיקודם. מי שיעצום עיניו היום עלול לא לישון שנים אחר כך. ועלול להכניס את עצמו ואת בני משפחתו למעגלי סיכון גבוהים פי כמה. ויוזכר כי הכסת"ח הוא משרת הקבע הוותיק ביותר במערכת. והייתי עדין. בינתיים.
איפה הקברים כולם, שחפרנו
איפה הקברים כולם, אנה הלכו?
איפה הקברים כולם
הפרחים כיסו אותם
מתי הם ילמדו. מתי הם ילמדו.
א
בתגובה הראשונה ג'ואן באאז מרטיטה את הלב עם המקור Where Have All The Flowers Gone בערב הוקרה לכותב והמלחין פיט סיגר (Peter Seeger)
ב
בתגובה השנייה בביצוע של שלישיית גשר הירקון (הרכב א': אריק איינשטיין, בני אמדורסקי, יהורם גאון) כפי תרגומו של חיים חפר.