אילו כל האוהבים תלו בכוכבים

בלילה זה את מבטם –

קמו לעינינו, ממצולות שירינו,

כל האגדות כולן…

השבוע, לפני 14 חודשים, קמו לעינינו ממצולות הפחד ההורי כל הביעותים כולם. בערב עוד היה לנו ילד ובבוקר כבר לא. נטלי העשייה הביטחונית במסגרת "משרד ראש הממשלה", קראו לכישוריו של איילון להתגייס, וכרו לו את הבור בו טמנו אותו – בחלקה הצבאית בקרית שאול. וכעת, דמעות לא ימיסו את אבן הראש, וחפירות לא יוציאו אותו חי מארץ הפרחים המתים.

אילו כל האימהות המסו בדמעות

את סוללות התותחים,

אילו כל החפירות, פצועות ואפורות,

לא העלו אלא פרחים –

איך היה חולף הרוח קל במשעולים.

איך היה יומי זרוח, ילדתי שלי…

אתמול הוזמנו להנצחת איילון שלנו במרכז למורשת המודיעין. ילד חי, מוכשר ומטופח פני עתיד והתבגרות הוריו, הופך פתע לשם עלי קירות הנצחה. ביתו קבר, ושמו לא על דלת, אלא על אבן קיר תחת שמש קיץ וכפור החורף. שימרו על הילדים. תנו ליבכם לאתוס העלול לכרות בור. "העם", "המולדת" ו"הארץ", הם עיתים נכסי לשון מתעתעים – המביאים אל סף התמוטטות ומיתוּת. לא רק להולך הנופל. וערנות ביום פקודה, תציל אתכם אולי מנר התמיד וממצולות שירנו הנוגים.

אילו כל הביעותים נפלו מתמוטטים,

על סף ליבנו הזוכר –

אילו זמר שדות הקרב הניח אחריו

את מקומו לשיר אחר –

איך היה חופז האור על כל המכשולים!

איך היה ליבי נעור אל ילדתי שלי…

אילו כל הביעותים נפלו מתמוטטים,

על סף ליבנו הזוכר –

קמו לעינינו, ממצולות שירינו,

כל האגדות כולן…

***********

איילון שפירא. 26.8.1993 – 26.03.2020

כאן, בביה"ח, בעת התנדבות ללא היסוס לתרום מח עצם להצלת חולה סרטן אנונימי.

***********

'אילו כל האוהבים', שירו הנפלא של יוסי גמזו. מהפוריים והמוכשרים שבפזמונאי הארץ, אשר עזב אותנו לאנחות בשנה שעברה. בתגובה הראשונה – 'הפרברים' בביצוע הטוב מכולם – כפי לחנו הרך של נחצ'ה היימן.