אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִלִּים
מֵהֶן נוֹלֶדֶת תְּפִלָּה.
כָּל הַמִּלִּים אָבְדוּ בְּקוֹלִי
וְהָיוּ כְּאִלְּמוּת אֲפֵלָה.

לפני שנה, כ-3 חודשים בתוך הלם נפילתו של איילון אל מותו, בתוך דממת המוות ותחת כובד התוגה, הנחתי כאן את "תפילה" מאת אברהם חלפי. תפילה רועמת. בלי קול. תפילה הפותחת שערי שמיים. בשקט מחריש אוזניים. הותרתי אז רק את רחש האותיות החוצבות בלב. רק את יבבת המילים. אלו הנאספות שורה אחר שורה, לצפירה בדוֹם בלתי חודל. כְּחוֹרֶף שֶׁנִּדְמֶה כִּי לֹא יַחֲלֹף עַד עוֹלָם.

אַךְ עֲדַיִן רוֹאוֹת עֵינַי
זֹהַר עֵינָיו שֶל יֶלֶד.
וְעוֹד רוֹאוֹת עֵינַי:
כּוֹכָב אֵין דוֹמֶה לוֹ בַּזֹּהַר.
וְאִמָּהוֹת דְּאוּגוֹת-פָּנִים
נוֹהֲגוֹת אֶל הָאוֹר יַלְדֵיהֶן הַקְּטַנִּים.

מַה יִּהְיֶה עֲלֵיהֶם? מַה יִּהְיֶה?
שִׁמְעוּ שִׂמְחָתָם הַנּוֹשֶמֶת
כְּאָבִיב, שֶׁנִּדְמֶה כִּי לֹא יַחֲלֹף עַד עוֹלָם.
כָּרוֹעַ אֶכְרַע לִפְנֵי דְּמוּת אֱלֹהִים
אַף אִם מֵעֵינַי נֶעְלָם.

מילים הן מחוז חפץ, ולעיתים הן קדיש. מנגינות הן רוח בערבי הלב, ולעיתים הן מעיין המפכה תוגה. ובתוך הלומת הנפילה של איילון, היו מילים, מנגינות או צלילים, אשר לא יכלו לבוא במניין הימים. ובעיקר במניין הלילות הדולקים. כאשר הזמן הקודר זוחל מיום לילי, אל לילה מואר – החיים בצל תקוות השווא – מתקשים להכיל מילים של 'לא שב'. מילים אודות בָּרָק הפּוֹגֵעַ בְּעֵץ, הַנּוֹשֵׂא אֶת פִּרְיוֹ לְתֻמּוֹ. כי במעלה הדרך למטה, פוסלים מילים של תהום, ובוכים למנגינות של יגון מושך.

אַל-נָא תָּרַע לַתְּמִימִים.
הֵם אֵינָם יוֹדְעִים מַדּוּעַ
בָּרָק פּוֹגֵעַ בְּעֵץ
הַנּוֹשֵׂא אֶת פִּרְיוֹ לְתֻמּוֹ.
אַל-נָא תֵּרַע לַתְּמִימִים.
הֵם אֵינָם יוֹדְעִים
מַדּוּעַ אָדָם מְחַלֵּל אֶת צַלְמוֹ.

אך בחלוף שנה מאז חלף כאן חלפי לראשונה (ולא כאחרית), בהתאסף היום ממש ל-15 חודשי איננו. יש בי כוח להשלים את הנפלא, עת המילים החוצבות הללו, נעטפות במנגינה שהיא ככפפת משי, ובביצוע קולי שהוא יד אלוהים (אַף אִם מֵעֵינַי נֶעְלָם). שלמה בר, מעיין נובע של ביצועי מופת, משגר את "תפילה" מאת אברהם חלפי, לסרוק את כל חדרי הלב, להפוך את הבטן, ולהדמיע את העיניים. עד כי כָּל הַמִּילִּים אָבְדוּ בְּקוֹלִי, וְהָיוּ כְּאִלְּמוּת אֲפֵלָה.

– – אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִלִּים
מֵהֶן נוֹלֶדֶת תְּפִילָּה.
כָּל הַמִּילִּים אָבְדוּ בְּקוֹלִי
וְהָיוּ כְּאִלְּמוּת אֲפֵלָה.
*************
נר המילים לבני האהוב איילון שפירא. חייל "משרד ראש הממשלה". אשר חי עד קץ, כמסוּר עד מוות. מיותר.
26.8.1993-26.3.2020.
שִׁמְעוּ ה-ביצוע בתגובה הראשונה, שִׁמְעוּ הוא ככינור המזעיק חושים לעצומיי העיניים ולתמימי הביטחון.