סְתָו אָנוּשׁ, סְתָו יָגֵעַ וְלֹא-מְנֻחָם

וּמָטָר בְּלִי אַחֲרִית וָרֹאשׁ

וּבְלִי נֵר בַּחַלּוֹן וּבְלִי אוֹר בָּעוֹלָם

שָׁרוֹת אִמָּהוֹת שָׁלֹשׁ

השבוע ציינה מירב Merav Shapira, ה'שתחייה' ואימא של איילון, את יום הולדתה הראשון מחדש, מאז מותו-נפילתו של איילון ב-26.03.20.

אב הקובר בן כאיילון, קובר נתח מבשרו. מנפשו ומרוחו. הוא קובר פלח ניכר מתקוותיו, מאמונותיו מעוזו ומזקיפותו. אך אם הקוברת בן כאיילון, קוברת חבל טבור ארוך ועמוק שנים. היא קוברת נתח לב, אוזן קשובה, עין צופיה וחום גוף והנקה, אשר השביעה את הבן הפעוט, אך לא את האם הזוהרת – מול פרי-בטן.

אימא הקוברת בן כאיילון, יודעת שמתחת לתלולית, מונח "חיוך שכמוהו כאור", ו"עיניים גדולות ורואות לתפוס בן כל פרח וחי וציפור". ומונחות גם ידיים קטנות שאספו "צדפים עלי חוף", ו"לב שהרגיש את כל המראות"* – ונדם לה ולַעולם.

וְאוֹמֶרֶת אַחַת:

-רְאִיתִיהוּ כָּעֵת

אֲנַשֵּׁק בּוֹ כָּל אֶצְבַּע קְטַנָּה וְצִפֹּרֶן

אֳנִיָּה מְהַלֶּכֶת בַּיָּם הַשָּׁקֵט

וּבְנִי תָּלוּי עַל רֹאשׁ הַתֹּרֶן

וְאוֹמֶרֶת שְׁנִיָּה:

בְּנִי גָּדוֹל וְשַׁתְקָן

וַאֲנִי פֹּה כֻּתֹּנֶת שֶׁל חַג לוֹ תּוֹפֶרֶת

הוּא הוֹלֵךְ בַּשָּׂדוֹת. הוּא יַגִּיעַ עַד כָּאן

הוּא נוֹשֵׂא בְּלִבּוֹ כַּדּוּר עוֹפֶרֶת

וְהָאֵם הַשְּׁלִישִׁית בְּעֵינֶיהָ תּוֹעָה –

לֹא הָיָה לִי יָקָר כָּמוֹהוּ…

אֵיכָה אֵבְךְּ לִקְרָאתוֹ וְאֵינֶנִּי רוֹאָה

אֵינֶנִּי יוֹדַעַת אֵיפֹה הוּא.

אָז הַבֶּכִי רוֹחֵץ אֶת רִיסֶיהָ שֶׁלָּהּ…

– וְאוּלַי עוֹד לֹא נָח. וְאוּלַי

הוּא מוֹדֵד בִּנְשִׁיקוֹת, כְּנָזִיר מְשֻׁלָּח

אֶת נְתִיב עוֹלָמְךָ, אֱלֹהַי.

**********

'האם השלישית' מאת נתן אלתרמן (1936)

בתגובה ראשונה הקראה לוכדת, בקולו האחד אין שני – של יוסי בנאי.

בתגובה השנייה עירית בולקא, בקול מלאכים המקים אדוות במי התהום של הנפש, כסולנית להקת גייסות השריון, כפי לחנו המופלא של יאיר רוזנבלום (על רקע תמונתו של נתן אלתרמן).

*המובאות, מתוך "מה אברך" מאת רחל שפירא.