כְּשֶׁמִּתְחַשֵּׁק לִי לְפלַרְטֵט

אֲנִי פּוֹצֵחַ בְּדוּאֵט

וְאִם זֶה טְרִיּוֹ אוֹ קְוַורְטֶט

זֶה לֹא מַפְרִיעַ

עַל מִשְׁבָּצוֹת אָדֹם-לָבָן

אֶשְׁכּוֹל בַּשֵּׁל עַל הַשּׁוּלְחָן

וְאַגָּסִים דְּמוּיֵי סֶזָאן

וְגַם סַנְגְרִיָּה

לאיילון היו מיתרים בנשמתו. ובנפשו התנגנו תווים כמנגינות ושירים. סופרים שהוקיר צרבו בו פואטיקה נוגה. מלחינים שאהב פרטו על מיתריו. ציירים עיטרו את דמיונו. ובמאים הלהיבו את אולמות חייו. ואת כל היוצרים המוכשרים שחיבק אל טעמו, ראה כשותפיו במשכן לאומנויות האהבה ששכן בליבו. עיתים הניח אותם על חַמְשָׁת הצער ועיתים שר איתם בחַיוּת – כתרועת יומו הטוב.

אֲנִי גִּיטָרָה

הָרוּחַ מְנַגֵּן עָלַי

בְּחִלּוּפִי עוֹנוֹת

אֲנִי גִּיטָרָה

מִישֶׁהוּ פּוֹרֵט עָלַי

בְּחִילּוּפִי הַמַּנְגִּינוֹת.

אֲנִי סִימָן, אֲנִי עֵדוּת

לִידִידוּת וְלַבְּדִידוּת

וְגַם בְּמִשְׁעוֹלֵי יַלְדוּת

אֶצְעַד לַבֶטַח

הַרְפַּתְקָאוֹת צוֹעֲנִיּוֹת

בַּמְּטוֹסִים, בָּאֳנִיּוֹת

וְתָווִיּוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת

עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח

ובין נגינה עלי פסנתר נוגה או הקשה בתופי הקצב הרם, איילון היה גיטרה. נפשו יצאה אל המיתרים. בימים של התרוממות רוח ותקווה, ובלילות של לחם צער ופירורי אהבה. מבין חמוקי הגיטרה זלגו מאיילון טיפות גדולות של אהבה לאהוב. ועל צווארה הארוך ניתן היה לו להחליק באצבעות הרוחפות שירת גוף ונפש. כי איילון היה גיטרה. וּבְתֵיבַת-הַתְּהוּדָה זכר את כל מי שניגן עליו. וקשה לי עדין לומר תּוֹדָה.

אֲנִי גִּיטָרָה

הָרוּחַ מְנַגֵּן עָלַי

בְּחִלּוּפִי עוֹנוֹת

אֲנִי גִּיטָרָה

מִישֶׁהוּ פּוֹרֵט עָלַי

בְּחִילּוּפִי הַמַּנְגִּינוֹת

מָה שֶׁנּוֹגֵעַ לַבָּנוֹת

יֵשׁ הֶסְכֵּמִים, יֵשׁ הֲבָנוֹת

וְאֵין לִי, אֵין לִי טְעָנוֹת

גַּם לֹא הָיוּ לִי

לֹא הִתְיָיאַשְׁתִּי מִיָּמַי

כִּי מָה שֶׁלֹּא קָרָה בְּמַאי

יִקְרֶה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם וַדַּאי

בְּיוּנִי יוּלִי

ביום השנה, באזכרה המחבקת שהייתה כהלוויה מתקנת מעל קברו של איילון, שרנו עם משה להב "הטיש הגדול" ורחלי הורוביץ גם את "אני גיטרה". אולי שיר הפרדה הטוב ביותר שנכתב כאן, במובן העצוב והעגום של המילה. ה- My way הישראלי. שיר ספירת המלאי ופיוט נעילת החיים שכתבה והלחינה נעמי שמר לבני אמדורסקי – כאשר הדוור האחרון כבר הודיע לו כי נרו מרצד לְהִיכָּבוֹת. שירת חייו של אמדורסקי נדמַה והוא בן 63. נגינת חייו של איילון השתתקה והוא בן 26 ו-7 חודשים בלבד. וטרם נאלמה המילה האחרונה…

אֲנִי גִּיטָרָה

הָיִיתִי פַּעַם עֵץ אוּלַי

וּבְתֵיבַת-הַתְּהוּדָה

אֲנִי זוֹכֵר אֶת

כֹּל מִי שֶׁנִּיגֵּן עָלַי

וַאֲנִי אוֹמֵר

תּוֹדָה.

***********

בתגובה הראשונה המאסטר לכל הביצועים לבוא. בני אמדורסקי הפיבוט של שלישיית גשר הירקון, השלושרים, הטוב הרע והנערה, הדודאים ועוד, שר לנעמי שמר, היודעת כי זה שירו האחרון.

בתגובה השנייה. לא לפספס גם את החידוש הנהדר בביצוע הרכב "זהו זה". החמישה הלא סודית, הטובה ביותר שהייתה כאן.

בתמונה, איילון והגיטרה והספרים שביקש ממני למדף עבורו כך שיהיו נוכחים למולו כחברים.